הגר

הדרכים של הגר ושלי הצטלבו לגמרי במקרה (או שלא) לפני כמה וכמה שנים. נפגשנו אז לפגישת ״אחת על אחת״ על קפה זריז. הפגישה היתה זריזה מספיק כדי שניכנס אחת לשניה עמוק ללב. מאז הגר היתה נוכחת בכמה צמתים בחיי והיתה קטליזטור שעזר לי למצוא דרך מיוחדת ושונה.

לכן, זה היה הכי טבעי להתחיל את המסע של הבלוג הזה איתה. ידעתי שהיא תזרום איתי ועם החיפוש הזה שלקחתי על עצמי.

קבענו יום צילומים המון זמן מראש - יום לפני התאריך המיועד היא מסמסת לי : ״לא סגורה על כמה מעניין יהיה לך 🤔 יש לי ים משימות משרדיות וטיפה טיפה מסביב״. ואני מגיבה ״זה מעולה לי״ - זה מעולה לי כי זו האמת, אלו החיים האמיתיים אותם אני רוצה לתפוס במצלמה. ביום שקבענו אני מגיעה אליה לסטודיו - מתיישבת ומתבוננת, מתצפתת. הסטודיו שלה צבוע בצבעים שהגר אוהבת, צהוב, שחור, ורוד. זה המיתוג שלה, זה הלב שלה. היא כולה מרוחה על הקירות.

אז מה זה אומר - יום משעמם? יום של משימות? ת׳כלס זה הימים שהם הכי עמוסים: סגירות של דברים פתוחים, בלי פגישות ובשאיפה עם מינימום הפרעות. אבל (!) מינימום הפרעות לחוד ומציאות לחוד - אנחנו נפגשות ביום חמישי שלפני חג פסח - הלחץ באוויר וצריך להספיק. הגר והצוות שלה מג׳נגלים סיום של אתר עבור לקוח, העלאת חנות אינטנרטית, הכנת ברכות חג ללקוחות, קישוט המעטפות (ש״חלילה לא יהיו עצובות״), ביול ותיכף קפיצה קטנה לדואר להספיק לשלוח לפני החג.

בין לבין צריך גם להספיק לקנות מתנות לצוות של הסטודיו ואולי אפילו להספיק לסגור סופש זוגי.

תיכף פסח אמרנו נכון? הילדים כבר בחופש, הולכים לקיטנה מעבר לחצר הסטודיו, הם שם - קרובים אבל מספיק רחוקים כדי לאפשר לה להתרכז ולעבוד. וכשמגיעה השעה חמש אנחנו הולכות לאסוף אותם.

נקודת המפגש הזו בין הורה לילד אחרי יום שלם תמיד מעניינת - זו נקודה שאליה מתנקז משהו מהחוויה של הילד שלך - אני בדר״כ מצליחה לנחש איזה יום היה לבת שלי כשאני אוספת אותה מביה״ס, היא לפעמים רק מחבקת, לפעמים מסוגרת ולפעמים נדמה שהיא לא לוקחת הפסקה לנשום רגע בין המילים שיוצאות לה מהפה.

כמה דקות קצרות עם הילדים והופ! הילדים הולכים לסבתא והגר חוזרת לסטודיו. יום חמישי היום, זה היום הארוך שלה - היום שבו היא מסיימת וסוגרת את השבוע ומכינה את השבוע הבא.

פה אנחנו נפרדות, היא ממשיכה לעבוד, אני בדרכי הביתה. נהיגה ארוכה, מוזיקה טובה ומצברים מלאים בעשייה ובאנרגיה צהובה. וכאן אני מתחילה את המסע של הבלוג הזה, בלוג שבו אני מתעדת במילים ותמונות ימים אקראיים בחיים של נשים עצמאיות, ובעיקר את הרגעים הקטנים של החיים האמיתיים בתוכם.