יונית

בעידן שבו כולנו משדרים שהחיים שלנו נורא פוטוגניים ומוצלחים, היא עומדת על במה מול 100 אנשים שבאו לשמוע אותה בכנס שהיא יזמה ומספרת על פאדיחות. היא מספרת על הפעם הראשונה שמצאה כינים אצל הבנות שלה ועל פאדיחה שקשורה לבדיקות ההריון הראשון שלה. אפילו מהאמת הפשוטה של ה״פאדיחות״ האלו היא מלמדת את המסקנות שלה.

אני מכירה את יונית כבר כמה שנים ואמנם הבלוג הוא כמו ילד שלי אבל הוא גם קצת שלה, כי היא זו שפתחה בפניי את עולם הבלוגים לפני כמה שנים ומאז אני חבה לה תודה גדולה. לכן, היה לי מאוד ברור שאני חייבת להתלוות אליה ליום אחד.

בצורה מפתיעה (לי לפחות) קבענו יום צילומים ביום שבו היא עורכת כנס בלוגריות. הייתי קצת מהוססת כי על פניו, אם הייתי בנעליה, לא הייתי רוצה שמישהו יתלווה אליי ביום כזה. זה יום שאני רואה אותו כלחוץ, מאתגר, מיליון פרטים שצריך לטפל בהם ולדאוג להם, תכנים שצריך להעביר בצורה מיטבית, הכל צריך לעבוד, הכל צריך לתקתק.

בקיצור, מי שלא צריך להיות לידי - עדיף לו להתרחק.

אבל יונית אמרה - ״יאללה תבואי יהיה מגניב״. אז באתי. מוכנה ומזומנה להיות זבוב על הקיר כדי לא להפריע לה.

שבע בבוקר - אני דופקת לה בדלת בשקט בשקט - אני כבר בלחץ בשבילה - אבל היא פותחת את הדלת לרווחה בחיוך גדול, היא כבר לבושה, התיקים מאורגנים, המגדלור כבר מזמן בעבודה והבנות ישנות.

שקט בבית, ממש שקט. ולא רק שקט בבית אלא שקט אצלה - היא לא בלחץ, אומרת שהיא לא מתרגשת כי ״המצגת כבר מוכנה״.

אהה וצריך לצאת עם גורדון לפני שיוצאים, בכל זאת nature calls.

בדרך לטיול גורדון עובר לידה ומרטיב לה את השמלה עם האף, היא אומרת ״טוב מקסימום נחליף שמלה״. ואני מרגישה שהאדמה הרגע רעדה…..להחליף שמלה? ביום של כנס? אני בטח הייתי מתכננת שלושה שבועות מראש מה אני לובשת אז באגביות ככה להחליף שמלה? - אני מבינה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד :-)

אני עדיין לא מתאוששת מהרוגע והיא נכנסת להתאפר, הכנות אחרונות ושניה לפני שאנחנו יוצאות היא מעירה את תמר ונועה. הן כבר יודעות מה קורה איתן היום וגם הן רגועות.

בדרך לכנס שנערך בבית התפוצות אמא שלה מתקשרת לאחל לה בהצלחה - קוראת לה פועלת בניין ואני מתחילה להבין למה. כשאנחנו מגיעות לבית התפוצות - היא פותחת את הבגאז׳ - הוא מפוצץ במתנות לבלוגריות שבאות לשמוע אותה היום - את כל זה צריך לסחוב מהחניה עד האולם ושם לסדר ולהכין את ה goodie bag לבלוגריות.

ואז מתחילות לטפטף המוזמנות, (כן,היו גם מוזמנים אבל הרב היה נשי …) קהל של בלוגריות שאת חלקן אני מכירה שנים אבל גם המון פרצופים חדשים שבאו לשמוע את התובנות שלה, את הלקחים והלמידות - את התוכן שהיא אלופה בלהעביר.

הכנס מתנהל בשקט ובסדר, לו״ז צפוף, תכנים, תכנים, תכנים, ולהכל היא דואגת, לאוכל, לארגון, למרצים - וואן וומן שואו.

הכנס מסתיים ואנחנו מתקפלות הביתה. בדרך אוספות את נועה מחברה ועוברות למצב ״בית״. היא מחליפה בגדים ומתחילה לפרוק מדיח, לסדר ולארגן אריזות אחרונות לפני הנסיעה. מחר יונית והבנות יוצאות לשיט בצרפת עם סבא וסבתא.

אחרי כל ההאינטנסיביות הזו, היא מתישבת ואוכלת שניצל עם רוטב מצנצנת, כי ככה פשוט ככה טעים.

בסיומו של יום, אני נוסעת הביתה באוטו ומנסה לעבד את מה שחוויתי, אני מבינה שהרוגע הזה שאני קלטתי בהתנהלות של יונית הוא תוצר של עבודה קשה ונסיון, הכנה מדוקדקת וירידה לפרטים אבל גם של כנות ורגישות ויכולת נפלאה לייצר תובנות גם מהרגעים הקטנים של החיים. תובנות שהן אישיות אבל לא פחות, גם עסקיות שכל בעלת עסק יכולה לקחת מהן השראה. אני מזכירה לעצמי לשחרר ולסגל לעצמי קצת מה״רוגע״ הזה.